1חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו כו'. דק"ל דהל"ל לאלהי אבותיו או הל"ל לאלהי אברהם דהא הוא היה העיקר בפרסום אלהות ולא כן יצחק שקבל מאברהם:1הבטיחו להיות נקבר בארץ. דייק מדכתיב אעלך משמע שארץ ישראל הוא שהיה גבוה מכל הארצות וק"ל:1סרח בת אשר ויוכבד בת לוי. וא"ת והרי גם כתיב ובנותיו לשון רבים והרי לא היתה לו רק דינה. ואין לומר כרבי יהודה דאמר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ונשאום דהא לפני ירידתן מתו כדפירש רש"י בסמוך פסוק כו וגם אין לומר כרבי נחמיה דאמר כנעניות היו אלא מהו בנותיו כלותיו שאין אדם נמנע מלקרות לחתנו בנו ולכלתו בתו. ולעיל בפרשת וישב לז לה הביא רש"י הפלוגתא בפסוק ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וא"כ בנותיו היינו כלותיו זה אינו דהא יוצאי ירכו קחשיב כאן. ולי נראה ליישב שדרך הכתוב כשידבר בייחוסי הרבים יאמר ביחיד לשון רבים ובני דן חושים פסוק כג ובני פלוא אליאב במדבר כו ח ומכל מקום אע"ג דבנותיו קאי אדינה לחוד אפ"ה היכא דאיכא לרבויי מרבינן ולא סמכינן אשנויי דחיקא ולכן פירש סרח ויוכבד. וכן משמע בב"ב קמג:. ואין להקשות איפכא בפסוק ויקומו לנחמו מנ"ל לר"י לומר תאומות ולרבי נחמיה כלותיו דילמא דינה לבדה היתה כמו הכא דשאני התם דכתיב וכל בנותיו. א"נ שאני הכא דאיכא יחוסי דרבים כנ"ל. נח"י:1על שם השעה קורא להם הכתוב באים כו'. דק"ל הא משה רבינו כתב לנו את התורה ובימיו כבר באו אם כן הל"ל באו ועל זה פי' וכו':1בן דינה שנבעלה לכנעני כו'. דקשה לרש"י הל"ל בכולן בני כנעניות למ"ד דכנעניות היו ולמה כתיב גבי שאול כנענית יותר מבכולן. ולמ"ד שעם כל אחד נולדה תאומה עמו ואותן אחיות היו נושאין א"כ לא הל"ל כנעניות כלל ומתרץ בן דינה וכו' והשתא מתרץ לתרווייהו:1צריכים אנו לומר שמתו כו'. דאם לא כן למה לא היה חושב אותן בחשבון שאר בנים ולכך אמר מלבד נשי וגו' כלומר שמתו ואלו נשים נכריות הם ואינן בכלל יוצאי ירך יעקב והכתוב מפרש בעצמו הטעם. מהרש"ל:2עשו שש נפשות היו לו כו'. כדכתיב לעיל בפ' וישלח לו ו ויקח עשו את נשיו וגו' ואת כל נפשו ביתו. וצריך לומר דטעות יש ברש"י דהא נפשות עשו לא היו אלא חמשה ומהמדרש מביא ששה וצריך עיון:1לתקן לו בית תלמוד כו'. רצונו לומר, מדכתיב להורות חסר וי"ו שני, יש בו אותיות תורה:1הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה. דאם לא כן וירכב במרכבתו מבעיא ליה:2יוסף נראה אל אביו. דאין שייך לומר שיעקב נראה ליוסף שהרי יעקב לא הלך להראות לו אלא לראות הלך ועוד שהלך לארץ מצרים לגור שם אבל יוסף הלך לקראתו להיראות לאביו. מהרש"ל:3אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו כו'. ר"ל פירוש הוא על הפסוק שהביא כי לא על איש ישים עוד דפסוק זה קאי כשהקב"ה נפרע מן הרשעים אינו נפרע מהם יותר ממה שחטאו דהיינו אינו שם עליו וכו':4ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. מקשים העולם דילמא היה עומד ומתפלל. ונראה לי דהא אמרו רבותינו ז"ל ברכות כז. אסור לעבור לפני המתפלל כדי שלא יבטל כוונתו וכ"ש יוסף איך נפל על צואריו שמא יבטל כוונת יעקב וכו' אבל ק"ש עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון דהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים והוא נפל עליו לאחר שקרא פסוק ראשון. ואם תאמר ולמה יוסף לא קרא ג"כ את שמע וי"ל דיוסף היה עוסק במצות כיבוד אביו ועוסק במצוה פטור מן המצוה. ועי"ל ויוסף היה פוטר עצמו בפסוק ראשון מפני שהיה טרוד כדאמרי' ברכות יג: שמע ישראל וגו' זה היה ק"ש של רבי יהודה הנשיא מפני שהיה טרוד בגירסא עם התלמידים:1פשוטו כתרגומו. כלומר לא שביקש למות מאחר שזכה לראות פניו כפי המובן ממנו דאדרבה מאחר שזכה לראות פניו ראוי להתפלל שיחיה כדי לשמוח עם בנו כימי ענויין:1ועוד אמר לו והאנשים רועי צאן וגו'. דעתו של רש"י שלא תאמר הואיל וכתיב והאנשים רועי צאן וגו' שדבר באנפיה נפשיה הוא ולאחיו אמר כן והאנשים וגו' רוצה לומר אנשים אחרים אבל לא לפרעה לכן פירש ועוד אמר לו דבר זה והאנשים וגו':1לפי שהם להם אלהות. לפי שהם יודעין שהרועים רועי צאן יודעין הויתן לפי שהם תמיד אצלם הילכך יודעין שאין בה ממש הלכך שונאין כל רועי צאן. א"נ ל' תועבה שבקרא הוא לשון עבודת אלילים כלומר שהמצרים נוהגים כבוד גדול ברועי צאן והם נחשבים בעיניהם כעבודת אלילים עצמה מ"ה יושיב אותם במיטב הארץ:
